28 במרץ 2010

באופרה של רוסיני- הספר מסוויליה




כן, הלכתי החודש לעוד אופרה (מקווה שלא התעייפתם, אבל תאלצו להתרגל..), אבל הפעם האופרה הייתה מצחיקה ומלאת מצבים קומיים. למען האמת, לא התלהבתי כ"כ מהעלילה ומהאופן שבו הוצגה. לטעמי, אופרה צריכה להיות מרגשת, דרמטית ואפילו טראגית על מנת לחדור ללב ולהשאיר חותם. אופרה קומית, מסתבר, אינה כוס התה שלי. לפיכך, לא אלאה אתכם בפרטי העלילה, אבל אספר שהפעם בחרתי ללכת על אאוטפיט בסגנון גלאם רוק, בניגוד למראה הגלאם הרומנטי שבד"כ אני לובשת לאופרה. התחשק לי לשנות קצת.  הלוק נראה חורפי, עדיין, כיוון שבאותו היום היה קריר, ולאופרה לא ממש מתאים ללכת בשמלת פרחים אביבית...
אני מקווה שבקרוב, האביב יגיע גם אליי לבלוג.
בנתיים, שיהיה לכולם חג פסח שמח וכשר!










שמלה: המשביר החדש לצרכן, חגורת ניטים: זארה (הפוכה), גרביון: 24/7, מגף: אלדו (מתנה מאחותי ליומולדת), קלאץ: קיבלתי מחברה.

ועכשיו תמונה של מירי, חברתי הטובה שהיא גם שחקנית מדהימה, בקרוב גם תוכלו להיווכח בעצמכם...

מירי לובשת שמלת וינטג' של סבתא שושנה שהבאתי לה במתנה.  נכון שהיא מדהימה?

19 במרץ 2010

יום הולדת



בשבוע שעבר חגגתי יומולדת 34. בפיהם של כל המברכים באותו היום הייתה שגורה אותה השאלה: "אז איך זה להיות בת 34?"- "נפלא!"- עניתי, וכך אני באמת מרגישה.
אין לי עניין בהסתרת גילי, דבר שידוע כתופעה שכיחה בקרב נשים רבות, ואני גאה ושמחה על כל שנה ושנה בחיי. מבחינתי הגיל הוא רק מספר טכני המציין את שנות קיומו של גופנו על כדור הארץ, מעין 'מונה'. לנפש- יש בעיניי גיל אחר, אינדוידואלי, שיכול להיות יותר או פחות מהגיל הקודם. אני מאמינה כי זהו עניין של בחירה אישית והרגשה. אם נחשוב, נתנהג, נתלבש ונחייה כמו שאנחנו באמת אוהבות, אז גם נרגיש צעירות. הגיע הזמן להפסיק להתמקד בקשיים ולתרץ תירוצים- כל אחת יכולה!. צריך רק לרצות מספיק ולעשות סדר עדיפויות  נכון בחיים.
אז תתחילו לחיות טוב, כי החיים נפלאים!!!
שתהיה שבת שלום לכולם!








שמלה לבנה: זארה (שנה שעברה), חולצה שחורה: טאג וומן, חגורה: וינטג', נעליים: אלדו, תיק: מתנה מחברה.
תודה לעודד על הצילומים!

7 במרץ 2010

באופרה של גתה- פאוסט



החודש, בין מבחן לעבודה, הספקתי להיות באופרה המדהימה, פאוסט.
פאוסט הינו אדם קשיש שבילה את מרבית חייו בחקר הפילוסופיה אשר מחליט להרעיל את עצמו. תוך כדי מעשה, הוא קורא בנואשות אל השטן, אשר מציע לו עושר, כוח ותהילה, אבל פאוסט מעוניין רק בנעורים ובנשים. השטן מסכים בתנאי שבעולם הבא פאוסט יהיה משרתו. פאוסט מתאהב מיד בנערה צעירה ונהנה מנעוריו החדשים.


אולם זהו אינו סיפור אהבה, כי אם מירוץ חמקמק אחר הנעורים המתרחקים אשר גורמים לפאוסט לכרות ברית עם השטן בכבודו ובעצמו, דבר שבמהלך המחזה, מתברר לו כטעות שאין ממנה דרך חזרה. בשל עיסוקו התמידי במחקר, פאוסט שוכח לחלוטין ליהנות מהחיים עצמם, ועל כן מפספס אותם, ורוצה לאבד עצמו לדעת.


ואני אומרת, בואו נעריך כל רגע ורגע, נהנה מכל שלב ושלב בחיינו ולא נרצה כל הזמן לדלג ולהגיע כבר לשלב הבא (להיות אחרי התיכון, הצבא, הלימודים, הלידות וכו').
או כפי שהשיר הבא מסכם-


שלא יגמר הרגע הזה לעולם

"אוף, הלואי שיגמר השיעור"
לחש התלמיד לתלמידה.
"הלואי ויגמר כבר היום",
אמר הפקיד לפקידה.
"שיגמר השבוע", רטן הפועל.
"מתי סוף החודש"? שאל המנהל.
"שיעברו 3 שנים", כתב החייל.
ורק זוג זקנים שישבו על ספסל
מול השמש השוקעת בים
הביטו ברוך זה בזה
ואמרו במבט מאוהב,
"הלואי שהרגע הזה"
לא יגמר לעולם
שיהיה לכולם שבוע מקסים!


אני לובשת: שמלת וינטג' של סבתא שושנה, חגורה: TO GO, מעיל: זארה, קלאץ: קיבלתי מתנה מחנה, גרביון: גולדיין ליידי.

עם חנה, האהובה מכל...


ועם דובלה גליקמן המשעשע..


1 במרץ 2010

טרזן וג'יין




כמו שהבטחתי, הנה בעלי ואני מחופשים לטרזן וג'יין האגדיים מהג'ונגל, במסיבת פורים.
למי שלא מעודכן בפרטי העלילה, להלן תקציר: טרזן הוא בעצם תינוק יתום, המאומץ ע"י משפחת גורילות אשר בסופו של דבר מתקבל כאחד משלהם. טרזן גדל והופך לגבר צעיר עם אינסטינקטים של חיית יער ובעל כוח של כוכב אתלטי. חייו משתנים כאשר הוא פוגש את בני האדם, עימם הוא יוצר קשר מיידי ומרגיש אליהם קרבה שאינה ניתנת להסבר. טרזן מנסה למצוא את מקומו בין "שני העולמות": משפחת החיות שגידלה אותו והמשפחה האנושית אליה הוא משתייך מעצם היותו אדם. בסיפור העלילה מתואר גם מפגש בין טרזן איש הג'ונגל לבין ג'יין הבלונדינית המתוקה, אשר בינהם מתפתחת אהבה גדולה.
איזה סיפור, אה? מצד אחד הזוי ומופרך, ומצד שני טומן בחובו פנטזיה קמאית של רבים מאיתנו, הרצון לחזור אל "גן העדן האבוד", המקום הטבעי הראשוני, הפשוט, בלי כל הכיסויים והתחפושות ( אולי בכלל ביום-יום שלנו אנחנו מחופשים...?). הג'ונגל בו קיימים רק חוקי הטבע, הצמחים, החיות, ו....האהבה, כמובן, כי בלי אהבה - לא שורדים. בד"כ, אני בוחרת גם בפורים להתחפש לדמויות מתוקות ונסיכותיות מהאגדות, ונהנית לדמיין כאילו הרגע יצאתי מהנשף באולם המראות, והנה השנה, הלכתי דווקא על דמות טבעית-חייתית משהו, אך גם ענוגה בדרכה שלה... (יפה לי בלונד?). כנראה שבתוך תוכי גם אני מכילה את שני העולמות, הנוצץ והפשוט,  ומידי פעם אני מוציאה לחופשי את ה"ג'יין" שבי... היש הזדמנות טובה יותר מאשר פורים ?








 
תחפושות טרזן וג'יין: מעשה ידיי. חגורה: רנואר, סנדלים: זארה.
פורים שמח, ושבוע מקסים לכולם!