27 במאי 2010

לאן נעלמו העקבים ?







גם אני הצטרפתי לשורותיהם של חיל הנשים המפוספּסות (הכוונה ללובשות הפסים כמובן...), ובכך תרמתי את חובי לטרנד הנחמד, אם כי הלעוּס. למרות זאת, בפוסט הזה אתייחס דווקא לנעליים השטוחות בהן אני מצולמת. למי שעוקבת מראשיתו של הבלוג, העניין יראה מוזר למדי ולא צפוי, שהרי אני חובבת עקבים מושבעת, אבל כמו שהבנתם כבר- אני אוהבת לשנות ולגוון כל הזמן. אז אתן לא באמת כל-כך מופתעות...
אני טוענת כי נעל יכולה לבנות הופעה, להרוס אותה או לשנות את סגנון הלוק מקצה לקצה. עם השמלה הזו, שקיבלתי ממש לאחרונה מסבתא שושנה, החלטתי להשתעשע ולערבב באאוטפיט כמה סגנונות. השמלה, בובתית משהו וגם הנעליים, החגורה- בסגנון רוק כבד, והמטפחת מוסיפה נופך ווינטג'י ביחד עם משקפי ג'קי קנדי שלי. כך יצרתי לוק בסגנון ווינטג' מעודכן ועכשווי. בפעם הבאה שאצטלם עם השמלה הזו, אני מבטיחה להציג לוק בסגנון אחר, ולהוכיח כי האקססוריז, ובייחוד הנעליים, הם שם המשחק בלבוש. ואין גבול ליצירתיות...
התמונות צולמו במושבה מרחביה שבעמק יזרעאל, בה נמצאים מספר אתרים הסטוריים של ארגון "ההגנה", מימי טרום קום המדינה.
סופ"ש מקסים לכולם!













אני לובשת: שמלה- סבתא שושנה (תודה יקירה!!), חגורה- זארה, משקפיים- טופ טן, מטפחת- מתנה, נעלי סירה- טו גו.
תודה לעוש המקסימה על הצילומים!

20 במאי 2010

התאם ולבש






אני יודעת שציפיתם לפוסט שבועות פרחוני, אבל משום מה לא הצלחתי למצוא אאוטפיט מתאים לצילומים, אז ויתרתי והחלטתי לצלם משהו מסוג אחר.
כבר מזמן רציתי להצטלם ליד קיר גרפיטי. יש בו משהו עוצמתי, מתריס, נונקונפורמיסטי ובעל אמירה מחאתית. תחושות שקיימות אצל כולנו כלפי דברים מסויימים, אך לא תמיד מוצאות את ביטויים.
לשם כך, הייתי צריכה להרכיב אאוטפיט שמתאים ללוקיישן ולאווירה. את כל אחד מהפריטים שלבשתי ניתן ללבוש בנפרד וליצור מראות בסגנונות שונים. השילוב של כולם, הוא שהופך את הלוק לרוקיסטי- קשוח, מהסוג העדין, שהולם קיר מחאה.
זה אחד הדברים שאני אוהבת בבגדים, שהם סוג של תחפושות. אני יכולה לבחור בכל יום איזה דמות אני רוצה להיות ולהתלבש- להתחפש בהתאם. כך אני יכולה לזמן לעצמי רגשות מסויימים, ובהתאם לכך- תגובות מהסביבה.
אז שיהיה לכולנו סופ"ש מקסים!






אני לובשת: חולצה: ניו יורק (מאחותי), ווסט פייטים: מתאילנד (מתנה מחנה!), חצאית: רנואר, סנדל: זארה, צמידים: קסטרו.

ועכשיו קבלו את עוש, הצלמת המדהימה שלי!!


10 במאי 2010

פרחים מאז ועד היום




הטרנד הפרחוני מופיע הקיץ בכל מקום, בבגדים, בנעליים ובאקססוריז גדולים ובעלי נוכחות. למעשה, אפשר לכנותו באופן פרדוקסאלי טרנד על זמני, כיוון שהוא מופיע בכל אביב ובכל קיץ. מדי פעם מושם דגש על גודל, סוג ופיזור של הפרחים על הבדים. אחת ההוכחות לטענתי, מצויה ממש פה, בדמות חצאית פרחונית שלבשה סבתא שושנה בשנות ה-60. החצאית הגיעה אליי כחליפה עם חולצת צווארון מאותו הבד, וקוצרה על ידי לאורך הברך. להשלמת הלוק הוספתי חגורת גומי מוזהבת אשר נלבשה הפוך (האבזם המקורי מאחור) והצמדתי לה סיכת פרח ירוקה. אילולא הוספתי את החגורה והסיכה, המראה היה פשוט למדיי ולא מעניין. אני בעד להשקיע באקססוריז כי הם אלה שיוצרים עניין וייחודיות לבגדים, ממש כמו התבלינים במטבח, ששום אוכל אינו שלם בלעדיהם..
שיהיה לכולן שבוע כיף ומתובל!







חולצה: סתם חנות, חצאית- סבתא שושנה, חגורה- TO GO, סיכת פרח- קסטרו (ישן), נעליים- רוני קנטור, תיק- מתנה (מירוש).
תודה לעודד על הצילומים החפוזים, בטרם שקיעה...

2 במאי 2010

שמלה שחורה קטנה



כולכן וודאי מכירות את המושג שטבעה קוקו שאנל האגדית, וששום ארון אינו שלם בלעדיו. ובכן, אני מודה, שלמרות שיש לי בארון 3 שמלות שחורות, אינני מרבה ללבוש אותן. בכלל, אני מעדיפה ללבוש פריטים צבעוניים ולא שחורים, ואם כבר אני לובשת שחור, אני מיד מתבלת אותו באקססוריז צבעוני. מבחינתי, ללבוש שחור, זה כמו ללכת על בטוח ולא להסתכן ולאתגר את עצמך. בבגדים, כמו בחיים, יש הקבלה. בשניהם אני מוצאת עניין בלשלב, להמציא, לנסות, לאתגר ולהיות ייחודית.
זה כל הכיף בעיניי, אחרת אני אשעמם את עצמי וגם את האחרים...
עצתי אליכן- אל תפחדו להעז ולנסות (בבגדים וגם בחיים), מקסימום- זה לא יצליח, לפחות נתתן ביטוי לעוד פרץ של יצירתיות שרצה לבקוע מתוככן.


שיהיה לכולם שבוע נפלא ומלא התנסויות חדשות ומעניינות!













אני לובשת: שמלה-תמנון (שנה שעברה), חולצה- שוק רמלה, קרדיגן- מנגו עודפים, גרביון- הוניגמן, סנדל- זארה, צמיד- קסטרו, טבעת- תכשיטי בן יהודה, סרט לשיער- H&M (קיבלתי מעוש), משקפיים- טופ טן.
תודה לעודד (ולצל שלו הנראה בתמונות) על הצילומים על אם הדרך...